הגשת תלונה במשטרה כחלק מהשגת יתרונות בהליך גירושין, הנם 'רעה חולה' הרווחת לצערנו בין מתדיינים בסכסוך בעצימות גבוהה.
לרוב, מוגשת התלונה ע"י האשה כנגד הבעל, הן מתוך רצון להוציאו מן הבית טרם הוכרעה התביעה בעניין הפירוק שיתוף או לחילופין מתוך רצון להרחיק את האב מילדיהם המשותפים, תוך השחרת שמו ופגיעה אנושה ביכולתו להמשיך בשגרת חייו.
התלונות מוגשות בד"כ ללא כל ראייה או חיזוק לתלונתה של האשה שכן, לרוב האשה מגיעה או מתקשרת לתחנת המשטרה ומספרת כי היא 'מאוימת' ו/או 'חוששת לחייה' בגין התנהגותו של בעלה.
תלונות אלו, פוגעות הן בצד הנילון אשר מורחק באופן אוטומטי למספר ימים ונאלץ למצוא לעצמו מקום ללון בו ללא כל התרעה מראש וללא כל התארגנות אפילו הבסיסית ביותר, אך לא פחות – תלונות שווא אלו, פוגעות בעשרות ומאות נשים הנפגעות בידי בעליהן ותלונתן אינה מטופלת כנדרש, בשל עומס המערכת בין היתר בשל התעסקות עם תלונות שווא הגוזלות את זמנה היקר של המשטרה.
כיצד לנהוג במקרים של תלונות שווא
ברוב המיקרים, אשה אשר התלוננה תלונת שווא כנגד בעלה, לא תסתפק בהרחקה זמנית זו ומייד לכשתסתיים תקופת ההרחקה שנקבע ע"י המשטרה, תפנה לערכאה המשפטית (בין אם ביהמ"ש ובין אם ביה"ד) ותבקש צו הרחקה במעמד צד אחד כנגד בעלה, במסגרת החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, או החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991.
ככל וישתכנע ביהמ"ש או ביה"ד כי קיים חשש כלשהו לשלומה של האשה ו/או הילדים, ייתן צו הרחקה לבעל למספר ימים ובמקביל יקבע מועד לדיון במעמד הצדדים, אליו יתייצב הבעל ויטען את טענותיו.
חשוב מאוד, במקרים שבהם הבעל חושש כי קיימת אפילו סבירות נמוכה כי אשתו תבחר בצעד קיצוני זה של הגשת תלונה שיקרית מתוך שיקולים של אסטרטגייה משפטית – יקליט, יתעד ויצבור ראיות למצב האמיתי בבית בכל רגע נתון.
גם כאשר כבר הוגשה תלונה במשטרה, יש לזכור כי לרוב תלונה זו לא תעצר בכך ויש להמשיך ולתעד באמצעות צילומים והקלטות כל העת. יש לשים לב, כי לעיתים כאשר האשה יודעת כי היא מתועדת, תנסה לגרור בלשונה או בהתנהגותה את הבעל לכדי ריב ומדון ויש להזהר לא להגרר למקומות אלו.
בדיון שיתקיים במעמד הצדדים, יש להראות כי "חששה" של האשה בגינו הוגשה תלונתה "נולד" באופן תמוהה בעיצומו של הליך הגירושין וכי מעולם טרם החלו הצדדים בהליך זה לא הוגשה כל תלונה מצד האשה.
יש לזכור כי החוק למניעת הטרדה מאיימת מדבר באופן ברור על כך שהנילון מהווה "סכנה גופנית ממשית לאדם אחר" וכן שהפגיעה עליה מתלוננת האשה נעשתה "סמוך לפני הגשת הבקשה.." היינו, לא ניתן במסגרת בקשה לצו לפי חוק להטרדה מאיימת לטעון בביהמ"ש לחשש בשל אירועים שהיו בעבר הרחוק.
לאור הניצול השלילי שנעשה בהגשת צווי הרחקה לפי חוק זה, שופטי בית המשפט למשפחה מצאו לנכון להבהיר בשנים האחרונות באופן ברור, כי השימוש בחוקים שהוזכרו לעייל ייעשה במשורה ובמקרים המתוארים בחוק בלבד.
כך הבהיר כב' השופטת אספרנצה אלון בפסק דינה מיום 18.11.20 בעמ"ש 23887-11-20 מ.ח. נ' ט.ל. [פורסם בנבו]: "פסיקת בתי המשפט מבהירה באופן ברור, כי מתן צו הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, הנו צעד מרחיק לכת הניתן כאמצעי אחרון, והינו שמור למקרים חמורים בלבד. הענקת ההגנה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א-1991, תינתן במקרים חריגים ומצומצמים של סכנה ממשית או חשש כבד המעמיד את בן המשפחה בסכנה ממשית או אינו מאפשר לו חיים סבירים ותקינים בבית, וכן יש להיזהר שלא ליתן צווים שכאלה ולעשותם, משניתנו, אמצעי לחץ להשגת יתרונות במערכת היחסים הכוללת, וכן כי לא יינתן הצו בשל אווירה קשה ומתוחה בבית, המאופיינת למשפחה הנמצאת במשבר".
פיצויים בגין תלונות שווא
לצערנו, על אף שמשטרת ישראל מוסמכת לטפל בתלונת שווא שנסגרה בהעדר אשמה ואשר לא היה כל מקום להגישה לכתחילה ולפעול כנגד האשה המלוננות, בפועל לא נעשה דבר וחצי דבר ע"י המשטרה.
במקרים אלו, בהם התלונה שהוגשה כנגד האב נסגרה בהעדר אשמה [וחשוב מאוד לעמוד על סיבת סגירה זו וגם כאשר נסגר התיק בנימוק כללי של 'העדר ראיות', יש להגיש בקשה לשינוי עילת הסגירה ולהתעקש על סגירה מחוסר אשמה.
במקרים אלו, עומדת לבעל האפשרות להגיש תביעת נזיקין כנגד האשה בגין הנזק התדמיתי, הנפשי והכספי שנגרם לו אגב תלונתה.
ר' פסק דינו של כב' השופט אסף זגורי תלה"מ (נצרת) 20126-03-17
"אין ספק כי נגרם לתובע נזק משמעותי בשל תלונה זו שלא היה בה כל ממש. התובע גם נזקק לשירותי עורך דין כדי להביא לסגירת התיק הפלילי מהסיבה חוסר אשמה… אני רואה לנכון להשית על הנתבעת חיוב כספי בסך 25,000 ₪ בגין תלונת שווא זו ללא הוכחת נזק ופיצוי בסך 16,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין שנשא בו לשם כך לפי הסכם שכר טרחה שצירף..".