התנגדות לצו קיום צוואה בעילה של השפעה בלתי הוגנת

במותו של אדם, עובר עזבונו ליורשיו ע"פ דין, או ע"פ צוואה.

מימוש הצוואה ייעשה באמצעות הגשת בקשה לרשם הירושה, למתן צו קיום הצוואה.

הרשם מפרסם את דבר הבקשה, ובפרק זמן זה של 14 יום רשאי כל אדם המעוניין בדבר, להגיש לרשם לענייני ירושה את התנגדותו לצוואה, ככל וראה הרשם לענייני ירושה כי קיים בסיס להתנגדות וכי הבקשה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 67א לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, יורה על העברת ההתנגדות לבית המשפט לענייני משפחה המוסמך, על מנת שיידון בה כתובענה ע"פ חוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995.

ככלל, התנגדות לצוואה תתקבל במקרים חריגים ביותר כאשר בית המשפט יעדיף ברוב המקרים לקיים את רצון המצווה ולא לפגוע בחופש הציווי. אולם, במקרים בהם ישתכנע בית המשפט כי קיימות ראיות מספיקות המלמדות כי במועד עריכת הצוואה, הייתה פגיעה ברצונו של המצווה בין אם מפאת מחלה הפוגעת בשיקול דעתו כגון; דמנציה ובין אם מחמת השפעה בלתי הוגנת וניצול חולשתו של המצווה, עלול בית המשפט להורות על ביטול הצוואה.

השפעה בלתי הוגנת:

בהתאם לסעיף 30 (א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".

השפעה בלתי הוגנת תתרחש, במקרים בהם המצווה מצוי ביחסי תלות בנהנה כאשר הנהנה מנצל את יחסי התלות הללו, לקבלת טובות הנאה על דרך עריכת הצוואה.

ניצול לרעה של תלות זו, מתאפיין ברוב המקרים במידור בני המשפחה האחרים מאינטרקציה עם המצווה, כאשר המצווה מרגיש כי הנהנה הוא כל עולמו, והוא סר למרותו ללא כל עוררין.

בבואו של בית המשפט להתחקות אחר אומד דעתו של המצווה, יידרש בית המשפט למצבו הרפואי של המצווה כפי שהיה בסמוך למועד עריכת הצוואה, וכן יבחן את מארג היחסים המשפחתיים כפי שהם מצטיירים במשפחתו של המצווה.

פסק דין דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו 22.6.98]  ("הלכת מרום") התווה ארבעה מבחני עזר לקביעה, מתי תחשב השפעה על המצווה כהשפעה בלתי הוגנת:

• מבחן התלות והעצמאות – עד כמה היה המצווה עצמאי מבחינה פיזית ומבחינה שכלית – הכרתית, במועד עריכת הצוואה
• מבחן התלות והסיוע – האם הקשר בין המצווה והנהנה התבסס על העזרה שהמצווה נזקק לה.
• היקף הקשרים של המצווה עם אנשים אחרים – האם המצווה היה מנותק מקשרים נוספים והיה בקשר עם הנהנה בלבד.
• נסיבות עריכת הצוואה – ומידת המעורבות של הנהנה בעריכתה.

ככל ומתקיימים המבחנים דלעייל אשר נקבעו בהלכת מרום, חזקה כי התקיימה השפעה בלתי הוגנת ונטל הבאת הראיות עובר אל המבקש לסתור חזקה זו.

עם השנים התפתחה בפסיקה ההכרה, כי במורכבות ובייחודיות של המבקש להביא לביטולה של צוואה בעילה של 'השפעה בלתי הוגנת', הצמדות דווקנית לארבעה מבחנים אלו, עלולה להביא למסקנה שגוייה אשר יהא בה כדי לפגוע ברצון המצווה.

בפסק הדין ת"ע (תל אביב) 40917-10-17 ש.א. נ' ג.ש. [פורסם בנבו 21.9.20] קיבלה כב' השופטת איריס אילוטביץ-סגל את תביעת ההתנגדות לצוואתה של המנוחה, הגם שנקבע בפסק הדין כי באשר למבחן העזר הראשון – "לא אובחנה כל בעיה רפואית שפגעה בכושרה של המנוחה" (פסקה 93 לפס"ד) וכן, במבחן העזר השלישי – "ניתן ללמוד כי המנוחה לא הייתה מבודדת מסביבתה במהלך התקופה הסמוכה לעריכת הצוואות"  (פסקה 106 לפס"ד).

בנימוקי פסק הדין, מבהירה כב' השופטת אילוטוביץ-סגל כי יישום מבחנים אלו כשלעצמם עלול להביא להחטאת המטרה הסופית ו"לריחוק וניתוק מהמוקד המוסרי שבו אמורה הייתה להתמקד עילת ההשפעה הבלתי הוגנת".

'הלכת החוטים השזורים'

על בסיס הבנה זו, אימץ בית המשפט בפסיקותיו בשנים האחרונות את 'הלכת החוטים השזורים' כפי שהובאה לראשונה בפסק דינו של כב' השופט שאול שוחט בעמ"ש 45610-09-12 ז.ג.א. נ' נ.ג.א. [פורסם בנבו 19.5.14] ולאחר מכן אומצה ע"י ביהמ"ש העליון בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלונית [פורסם בנבו 6.5.15]:  "חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הנה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה".

במאמרה של עו"ד ענת ליפשיץ "ניכור לעת זקנה כהשפעה בלתי הוגנת בעקבות הלכת החוטים השזורים", משווה עו"ד ליפשיץ את ההשפעה הבלתי הוגנת לתופעת ה"ניכור לעת זיקנה" באופן שבו, הגם שלעיתים נענה בשלילה אודות חלק ממבחני מרום, אזי בחינה מדוקדת של יחסי האמון המיוחדים שהתגבשו בין המצווה ובין הנהנה, כמו גם סכסוך בין האחים המנוכרים לאח המנכר (הנהנה) יכולים עדיין ללמד כי במועד עריכת הצוואה והנסיבות שהביאו לעריכתה, היה המצווה נעדר רצייה עצמאית אוטונומית. על מנת להביא לתוצאה מוסרית יש לשלב בין נקודת המבט האובייקטיבית של מבחני 'מרום' ובין הסתכלות סובייקטיבית מוסרית על מנת להגיע לתוצאה הראוייה בבחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת.